כמה כסף צריך כדי לפרוש?

לכל אחד יש יעד אחר

אין סכום אחד שמתאים לכולם. אדם שרוצה לחיות מ-10,000 ₪ בחודש זקוק להון שונה מאדם שמתכנן הוצאות של 25,000 ₪. גם גיל הפרישה, הפנסיה הצפויה, הדיור והיכולת להמשיך לעבוד באופן חלקי משנים את התמונה.

המטרה אינה בהכרח לפרוש כמיליארדרים. המטרה היא לצבור מספיק נכסים והכנסות כדי לממן את רמת החיים שרוצים, עם מרווח ביטחון שמתאים לנו.

מתחילים מההוצאות

השלב הראשון הוא להעריך את ההוצאות החודשיות הצפויות בפרישה בשקלים של היום. כדאי לכלול דיור, מזון, תחבורה, בריאות, ביטוחים, פנאי ועזרה למשפחה. חשוב להביא בחשבון גם הוצאות שאינן חודשיות, כמו החלפת רכב, שיפוץ או נסיעה גדולה.

לאחר מכן מפחיתים הכנסות שאינן תלויות בתיק ההשקעות, למשל קצבת פנסיה, הכנסה נטו משכירות או שכר מעבודה חלקית. הסכום שנותר הוא הפער שתיק ההשקעות צריך לממן.

דרך מקובלת לקבלת הערכה ראשונית היא לחלק את ההוצאה השנתית שצריך לממן בשיעור המשיכה שנבחר. לדוגמה, הוצאות של 15,000 ₪ בחודש ופנסיה עתידית של 6,000 ₪ משאירות פער של 9,000 ₪ בחודש, או 108,000 ₪ בשנה. לפי שיעור משיכה של 4%, ההון המשוער הוא 2.7 מיליון ₪. לפי 3%, הוא 3.6 מיליון ₪. סכומים אלה מתייחסים לתקופה שלאחר תחילת הפנסיה; הם אינם כוללים את ההון הנזיל הדרוש לגישור עד אז.

זהו אומדן, לא הבטחה. התוצאה מושפעת מתשואות, אינפלציה, מסים, דמי ניהול ומשך הפרישה.

פרישה אינה החלטה של הכול או כלום

אפשר לפרוש בהדרגה. מעבר לחצי משרה, עבודה עונתית או הכנסה קטנה מעסק יכולים להקטין מאוד את הסכום שצריך למשוך מהתיק. לפעמים כמה שנות עבודה חלקית מאפשרות להפסיק עבודה מלאה מוקדם יותר בלי להגדיל את הסיכון בצורה חדה.

מי שפורש לפני תחילת הפנסיה צריך לתכנן גם את תקופת הגישור. בשנים האלה ההוצאות ממומנות בעיקר מנכסים נזילים. קרן פנסיה או נכס שעדיין אי אפשר להשתמש בו אינם מממנים את ההוצאות היום.

בונים יעד בשכבות ולא במספר אחד

כדאי להפריד בין שלוש שכבות: הוצאות שוטפות, הוצאות גדולות שאינן חודשיות ומרווח ביטחון. ההוצאות השוטפות כוללות את המחיה הרגילה. השכבה השנייה כוללת החלפת רכב, שיפוץ, טיפול רפואי פרטי או עזרה לילדים. מרווח הביטחון מיועד למצבים שבהם ההוצאות גבוהות מהצפוי או ההכנסה נמוכה מהתכנון.

לדוגמה, תקציב של 13,500 ₪ לחודש יכול להפוך ל-15,000 ₪ לאחר שמחלקים הוצאה של 90,000 ₪ להחלפת רכב על פני חמש שנים ומוסיפים סכום שנתי לתחזוקת הבית. אם מחשבים רק את החודש הרגיל, יעד ההון נראה נמוך מדי.

אין חובה לממן כל הוצאה אפשרית מאותו תיק השקעות. אפשר להחזיק קרן נפרדת להוצאות גדולות, להקטין אותן בתקופה חלשה או לממן חלק מהן מהכנסה זמנית. העיקר הוא לציין במפורש מה כלול ביעד ומה נשאר מחוץ לו.

מס, דמי ניהול ואינפלציה

שיעור המשיכה מתאר את הסכום שיוצא מהתיק לפני מס. הסכום שנשאר למחיה תלוי בסוג החשבון, במחיר הרכישה של הנכסים, ברווח שנצבר ובנסיבות האישיות. לכן יעד שמבוסס על הוצאה נטו צריך לכלול הערכה נפרדת למס ולא להניח שכל משיכה מגיעה במלואה לחשבון הבנק.

דמי ניהול ועלויות מסחר מקטינים את התשואה שנשארת בתיק. אינפלציה מגדילה לאורך זמן את הסכום הנומינלי שנדרש כדי לשמור על אותה רמת חיים. במחשבון נכון להשתמש בהנחות עקביות: אם ההוצאות מוצגות בכסף של היום, גם הפנסיה והתשואה צריכות להיבחן באותו בסיס.

כאשר אין ודאות לגבי המס או העלויות, עדיף לבדוק טווח. תרחיש בסיס יכול להשתמש בהערכה סבירה, ותרחיש שמרני יכול להגדיל את ההוצאות או להקטין את התשואה. הפער בין התוצאות חשוב יותר מהדיוק המדומה של מספר יחיד.